תגיות

, , , ,

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים

לרגל 25 שנה למרכז סוזן דלל:

עד אשר נמצא מקום

על המעגל באמנות המחול בישראל

2 בדצמבר 2014 עד 28 בפברואר 2015

 

המחול הבימתי בישראל עבר מסע ארוך של חיפושי דרך וזהות עד שהתבסס כאחד התחומים המצליחים באמנויות הבמה בארץ. התערוכה, הנערכת לרגל חגיגות 25 שנה למרכז סוזן דלל, מציגה כמה מאבני הדרך החשובות בדרכו של המחול האמנותי בישראל מנקודת מבט המשלבת את העבר וההווה זה לצד זה.

במרכז התערוכה עומד מוטיב המעגל והפריצה ממנו. למוטיב צורני זה משמעות מבנית-תנועתית וחברתית- היסטורית. המעגל שהתאחד והתפרק במקביל לשינויים שחלו בארץ, מאיר בין היתר את היחסים בין היחיד לקבוצה, בין הפאתוס לתנועה היום-יומית, בין מיתוסים מקומיים לאוניברסליים, ובין המרחב הפתוח לחלל הסגור.

התערוכה "עד אשר נמצא מקום" מציעה התבוננות במוטיב המעגל על השינוי שהתחולל בו במשך השנים, באמצעות צילומים, סרטי וידאו, רישומים וכרזות, מימי ראשית המחול בישראל ועד ימינו.

ניב שינפלד ואורן לאור. דירת שני חדרים.2012. צילום גדי דגון

צילום אייל לנדסמן

צילום אייל לנדסמן

צילום אלפונסו הימרליך

צילום אלפונסו הימרליך

המחול הישראלי נוצר על קרקע בתולה, "יש מאין", בארץ שלא הייתה בה מסורת ארוכת שנים של בלט קלאסי כבארצות אחרות. תחילתו של המחול העממי הישראלי מבוססת על ריקודי המעגל בכלל ו'ההורה' בפרט, אשר היו אחד הביטויים הבולטים למרקם החברתי המיוחד בקרב החלוצים שהגיעו לארץ והקימו את הקבוצות והקיבוצים הראשונים. מעצם צורתו – ללא התחלה וללא סוף – המעגל נושא עימו מטען סמלי שוויוני חוצה תרבויות. הוא מחזק את אחדות הקבוצה ואת תחושת האחווה והכוח של חבריה, תחושה שמתעצמת גם מהקירבה הפיזית בין הרוקדים המשלבים ידיים. המעגל הוא דימוי ישראלי מכונן וריקודי המעגל היוו נדבך חשוב ביצירת זהות תרבותית מתהווה בעשורים שלפני הקמת המדינה ובמדינת ישראל הצעירה. זהות המבוססת על האתוס הלאומי הציוני.

לצד ריקודי המעגל וההורה, ביקשו יוצרי מחול שהגיעו מהתפוצות השונות לגבש זהות אמנותית וליצור סגנון ישראלי מקורי. ברוך אגדתי, שנחשב ל"חלוץ המחול החדש בארץ ישראל", יצר בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת פסיפס של טיפוסים עממיים מתוך הנוף האנושי בארץ. דמויות תנכ"יות, חסידים, חלוצים, תימנים וערביי יפו הופיעו ביצירות שחיבר ובתלבושות שעיצב בעצמו.

החל משנות העשרים הגיעו לישראל גם יוצרים אשר למדו ויצרו תחת ההשפעה של זרם מחול ההבעה, שדחה את המחול האקדמי והשמרני לטובת רעיונות של שחרור הגוף, חזרה לטבע ויצירה שאינה כפופה לחוקים, המבטאת את האישי ואת השונה. מרגלית אורנשטיין ובנותיה, האחיות יהודית ושושנה אורנשטיין, היו החלוצות בתחום זה. אחריהן, עלתה לארץ ב-1936 גרטרוד קראוס, אמנית מהוללת באירופה, אשר המשיכה כאן במסורת מחול ההבעה. המחול עצמו, בעלייתו ארצה, השתנה וקיבל את תכונות המקום: האור, החלל הפתוח, החיפוש אחר המשותף וההתרגשות של "עם מתחדש במולדתו".

את חלוצות המחול צילמו צלמים שהגיעו גם הם ממרכז אירופה, כמו אלפונס הימלרייך שסגנונו האמנותי הושפע מהצילום הגרמני של התקופה שעסק בניגודי אור וצל ובפן דרמטי ורגשי.

סגנון מחול ההבעה ותפישת המחול האידיאולוגית יושמו גם ע"י אמניות חלוצות המחול של התנועה הקיבוצית, כדוגמת רבקה שטורמן, ולאה ברגשטיין, בטקסים הציבורים ובמסכתות לחגים שביימו בעיקר עבור ההתיישבות העובדת. במקביל, שרה לוי תנאי, מייסדת להקת "ענבל", הצליחה לתרגם את האתני מן המקורות התימניים ליצירה אמנותית אישית.

צילום גדי דגון

צילום גדי דגון

בשנת 1964 נוסדה להקת בת-שבע, כשברקע עומדים השינויים שחלו בחברה הישראלית בשנות ה-60 וה-70, עם המעבר מ"אנחנו" ל"אני", תוך זניחת מטרות הכלל וגילוי האישי. המעגל המחולל התפרק, ורקדנים שונים, בחיפושיהם אחר קולם הפרטי, יצאו מן המעגל הקבוצתי של הלהקה לטובת יצירה אישית (כדוגמת רינה שיינפלד, משה אפרתי, ומאוחר יותר גם ליאת דרור וניר בן גל שפרשו מלהקת המחול הקיבוצית).

שינוי זה הניע שלב נוסף בתהליך התפתחותו של המחול הישראלי המוכר לנו כיום. המעגל נפתח והתרחב. יחידים בחרו להיות חלק ממנו או להתרחק ממנו. לעיתים הוא שימש כמרחב ציבורי ולעיתים סימל מקום פרטי ואישי. המעגל עדיין נוכח במחול הישראלי, אך הוא כבר אינו אותו מעגל אותו יצרו החלוצים בהתלהבותם.

יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל: "במשך 25 שנה אני חולם על תערוכה שתעסוק במחול ישראלי במסגרת לאומית ומוכרת. חגיגות חצי היובל למרכז סוזן דלל הן סיבה מצוינת לקיומה של תערוכה שכזו. התערוכה "עד אשר נמצא מקום" מציגה מחול ישראלי, מקורי ומגוון, המתועד בצילומים ובתנועה דרך עיניהם של צלמים, יוצרים ואנשי מחול רבים. התערוכה מגלמת את כל היופי שבעולם הריקוד הישראלי, בתצוגה מרהיבה העוטפת רקדנים, צלמים וכוריאוגרפים מוכרים. אינני חדל מלהתרגש מכך שהציבור הרחב יוכל לבוא לתערוכה ולחוות ביחד עמנו את המחול הישראלי מזווית חדשה ומרעננת".

אוצרת: טליה עמאר, אוצרת לאמנות רב תחומית

מוזיאון ישראל בירושלים,

אתר המוזיאון: http://www.imjnet.org.il/