תגיות

, ,

המוזיאון לאמנות האסלאם מציג:

טִראז: רקמה מקומית

אישה *זיכרון* זהות

אמנות הרקמה הפלשתינית כאמצעי ליצירת שפה וזהות:

בתערוכה יוצגו 7 מערכות לבוש פלשתיניות נדירות מהאוסף יוצא הדופן של מנואל קליידמן

20.7.15 – 20.2.16

 

המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים מציג בימים אלה את התערוכה "טראז: רקמה מקומית" המבקשת להפנות זרקור אל אמנות הרקמה הפלשתינית ואל האופן שבאמצעות אמנות זו יצרו לעצמן הנשים הפלשתיניות שפה וזהות מורכבת.

 

במסגרת התערוכה יוצגו שבע מערכות לבוש נדירות מאוספו יוצא הדופן של מנואל קליידמן המונה מאות תלבושות פלשתיניות אותנטיות מסיני ועד הגליל. מערכות לבוש אלו הכוללות גם שמלות נישואין, מתאפיינות במגוון רב של סגנונות, סוגי רקמות בדים וצבעים המצביעים ומאפיינים את אזורי המוצא של הנשים הרוקמות.

צילום אלי פוזנר

צילום אלי פוזנר

אמנות הרקמה בחברה הפלשתינית- הטכניקה, הדגמים והמוטיבים – עברה מאם לבת דורות רבים. הנערה הפלסטינית החלה לרקום את שמלות הנדוניה שלה מגיל 12 ולבשה אותן רק אחרי החתונה. בנות המשפחה הבוגרות הן שלימדו אותה את המלאכה. אף שהרקמה היא אמנות מסורתית ודגמיה שמרניים, יש בה גם ביטוי ליצירתיות אישית .

צילום אלי פוזנר

צילום אלי פוזנר

מסגרת הזמן של התערוכה נעה מ 1918 ועד 1948 ומתמקדת בשבעה אזורי מגורים עיקריים שהאוכלוסייה הפלשתינית התגוררה בהם כשלכל אחד מהאזוריים הרקמה לובשת פנים אחרות. שמלות בית לחם רקומות בחוטים מוזהבים או מוכספים ומעוטרות בין היתר בדגמי צמח השעון, שמלות באר שבע והנגב גדולות, ארוכות ורחבות מיתר השמלות. דגמיהן הגיאומטריים רקומים באדום, שרווליהן גדולים וקצותיהן מחודדים, השמלות של מישור החוף הדרומי מעזה ומאשקלון מתאפיינות ברקמת קמעות ערוכים בקבוצות של חמש, שמלות איזור רמאללה עשויות פשתן או כותנה לבנה ורקמתן מתאפיינת בשורות עצי ברוש, דקל וכפות תמרים . דגמי הקמיעות ברקמת השמלות מאזורי יפו, לוד, רמלה ובית דג'אן נראים כמשולשים ועצי ברוש הפוכים. דגמים בגוונים כחולים כהים מאפיינים אלמנות אזור חברון. גם לצבעים היה תפקיד: האדום סימל פריון ומזל, הכתום הארגמן והסגול סימלו אושר ושמחה, הכחול צער, והירוק את גן העדן. שפע ועומס של רקמה סימלו עושר . אריגי הכותנה הפשתן והצמר ששימשו לתפירת השמלות הפלסטיניות נארגו בפלסטין או יובאו ממצרים, מסוריה ומאנגליה והביאו אתם את השפעת האופנה מארצות אלה. מרכזי האריגה הגדולים ביותר היו בעזה ובמג'דל (אשקלון) . אריגי הכותנה הפשתן והצמר ששימשו לתפירת השמלות הפלסטיניות נארגו בפלסטין או יובאו ממצרים, מסוריה ומאנגליה והביאו אתם את השפעת האופנה מארצות אלה. מרכזי האריגה הגדולים ביותר היו בעזה ובמג'דל (אשקלון) .

 

מגוון בגדי הנשים והפריטים המוצגים בתערוכה יוצרים שפה מורכבת המלמדת על זהות האישה ועל מעמדה האישי, הכלכלי והחברתי. העובדה שנשים הן אלה שיצרו את בגדיהן בעצמן חשובה, מפני שבתוך כך הן גם יצרו שפה מיוחדת להן שלא תמיד הובנה בקרב הגברים. במסגרת זאת הן בחרו אילו אמירות יביע לבושן וכך הגדירו את זהותן. כיום מתייחסים אל השמלות הרקומות כאל סמל של העבר הפלסטיני המשקף זהות היסטורית וגאוגרפית.

 

אוצרת: רחל חסון

תאריך נעילה: 20/2/16

 

המוזיאון לאמנות האסלאם

רחוב הפלמ"ח 2 ירושלים

טלפון: 02-5661291

www.islamicart.co.il

שעות פעילות המוזיאון:

שני – רביעי : 10:00- 15:00

חמישי: 10:00- 19:00

שישי – שבת: 10:00 – 14:00

מודעות פרסומת