תגיות

,

 

בניין מקומי:
אדריכלות מודרנית בימי המנדט הבריטי

החברה החדשה שהתפתחה בארץ ישראל של שנות ה-30, לא התבטאה רק בחיי הכלכלה והחינוך תערוכה חדשה במוזיאון ישראל מציגה כיצד המפגש בין החברה של המדינה שבדרך לבין הסגנון המודרני הבינלאומי, יצר שפה אדריכלית מקורית שהופיעה בעוד ועוד בתי מגורים ומבני ציבור עשרות תצלומים ושרטוטים אדריכליים לוקחים את המבקרים למסע בזמן וממחישים את המציאות שהייתה ואת השינוי שחל מאז במפגש בין המרחב הפרטי של התושבים והרחוב כך בעוד שבעבר חצרות הבניינים היוו המשך טבעי לרחוב והגינה הפרטית התחברה עם נחלת הכלל, כיום לדוגמא נבנים מגדלים שחזיתם בנויה מקיר זכוכית הנראה מבחוץ כמראה במשך עשור אחד האדריכלים בישראל מאמצים יחד שפה חדשה וחלוצית בעולם כולו שעד היום דומיננטית ברחובות תל אביב

כיכר צינה  תל אביביפו  אדריכלית ג׳ניה אברבוך. קרדיט    Library of Congress  Prints & Photographs Division  G. Eric and Edith_

כיכר צינה תל אביביפו אדריכלית ג׳ניה אברבוך. קרדיט Library of Congress Prints & Photographs Division G. Eric and Edith_

7/7/16 – 31/12/16

הימים הם ימי שנות השלושים של המאה הקודמת, אדריכלות חדשה נוצרת ברחבי העולם, אך דווקא בארץ ישראל בה עסוקים בבניין המדינה שבדרך, מאמצים האדריכלים את השפה החדשה. האדריכלות המודרנית ששומרת על גאומטריה פשוטה ונקייה מקישוטים פוגשת בישראל את הסוציאליזם ואת השאיפה לבנות כאן חברה חדשה. מוזיאון ישראל פותח תערוכה חדשה המציגה את השפה הייחודית שנולדה בישראל שנים ספורות לפני הקמת המדינה וממשיכה להיראות בעיקר ברחובות ת"א, חיפה וירושלים עד היום.

כמאה תצלומים ושרטוטי יד אדריכליים מקוריים יאפשרו למבקרים לצאת למסע בזמן לתקופה בה ביתו של הפרט היה חלק מהכלל ולהיפך. המסע נערך בערים תל אביב, חיפה וירושלים בהן נפגשו ערכי הסוציאליזם עם הפונקציונאליות והפשטות המודרניים הבינלאומיים. התוצאה היא, בין היתר, גגות משותפים תוססים בפעילות, מרפסות הממשיכות את פעילות הדיירים בסלון אל תוך הרחוב, חדרי מדרגות נרחבים המאפשרים לדיירים להיפגש בהם ומיזוג בין חיי הרחוב הציבורי והחצרות הפרטיות.

בית המושל בירושלים. 1933

מתוך התערוכה בניין מקומי. צילום אלי פוזנר

מתוך התערוכה בניין מקומי. צילום אלי פוזנר

התערוכה מבוססת על ספרם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס המאגד מחקר אדריכלי בן למעלה מ-20 שנה: "ארכיטקטורה בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי 1917-1948". כרמי-מלמד ופרייס חקרו עשרות רבות של בניינים וניסו להתחקות אחר המאפיינים האדריכליים המקומיים של התקופה באמצעות ניתוחי מבנים שערכו. רישומים אלה, שריד למסורת כמעט נעלמת של רישומים אדריכליים מרהיבים ביופיים, יוצגו בתערוכה לצד סקיצות מקוריות וצילומי בניינים שצולמו באותה התקופה ויאפשרו לקהל המבקרים להבין את העומד מאחורי שפת האדריכלות המודרנית המקומית.

כיום העיר של אותו עשור אמנם נוכחת, אבל נמחקת בקצב הולך וגדל על ידי אדריכלות המבטאת תפישת עולם חברתית המקדשת את הפרט ויוצרת חיץ ברור בין הפרטי לציבורי. בין הפרויקטים הידועים המוצגים בתערוכה ניתן לראות את בית אגינסקי של שמואל ברקאי (1934), הקזינו בבת גלים של אלפרד גולדברגר (1934), בית מקס ליבלינג של דב כרמי (1936), בית הזכוכית של תאודור מנקס (1938), בית אנגל של זאב רכטר (1933) ומעונות עובדים של אריה שרון (1937).

 

אוצר התערוכה: אורן שגיב

 

מוזיאון ישראל בירושלים,

 

אתר המוזיאון: http://www.imj.org.il/