תגיות

,

מסע אל אחת התעלומות הגדולות באנושות:

המומיה: סוד החניטה המצרית

כמה גבוהים היינו לפני 2,200 שנה ואיך זה שאפילו בעת העתיקה התמודדו עם אוסטאופורוזיס? מהשבוע ניתן לצפות במוזיאון ישראל במומיה מצרית עתיקה ● בדיקות חדשניות שנערכו עליה נחשפים פרטים מרתקים על החיים במצרים העתיקה ובעיקר: על המוות

27.7.16 – אפריל 2017  

מהרגע שהן התגלו, מסתורי המומיות הסעירו את הדמיון האנושי. מוזיאון ישראל חושף מומיה בת 2,200 שנה ובעזרת טכנולוגיה חדישה, מאפשר להציץ מבעד למעטה המסתורין הכבד ולגלות את סיפורה האמיתי. אם חשבתם שאתם יודעים הכל על מומיות, נכונה לכם הפתעה.

במרכז התערוכה "המומיה: סוד החניטה המצרית" עומדת המומיה של אירֶת-חוֹר-אֶרוּ, כהן דת מהעיר אחמים במצרים. מומיה זו המוצגת עם ארון הקבורה המעוטר שלה, הגיעה לישראל ב-1928 כמתנה למכון האפיפיורי המקראי בירושלים מן המסדר הישועי באלכסנדריה. עד כה היה ידוע מעט מאוד על קורותיה ובטעות נהגו לסבור שמדובר במומיה של נער בן 17. בדיקות מעמיקות שכללו גם בדיקת T.C שערך צוות המוזיאון יחד עם המרכז הרפואי כרמל בחיפה וחוקרי אוניברסיטת תל אביב, חשפו פרטים חדשים על אורחות חייו של חור-ארו במצרים של לפני 2,200 שנים.

המומיה בתוך ארון הקבורה. צילום אלי פוזנר. מוזיאון ישראל ירושלים

המומיה בתוך ארון הקבורה. צילום אלי פוזנר. מוזיאון ישראל ירושלים

על פי הבדיקות, המומיה השתמרה בצורה מצוינת וניתן להבחין בעצמות, שיניים, רקמות, כלי דם ואפילו עפעפיים. מתברר שחור-ארו היה בסביבות גיל ה-40, מבוגר בהרבה ממה שסברו קודם לכן וגובהו הגיע ל-1.67 מטר. בסריקת ה-T.C התגלה כי אירת חור-ארו סבל מאוסטאופורוזיס. הרופאים שבדקו את המומיה הופתעו לגלות זאת שכן נהוג לשייך את המחלה למאה ה-20 וכאופיינית בקרב אנשים שלא מרבים להיחשף לשמש ואינם מקפידים על פעילות גופנית. מממצאי הסריקה עולה כי לפני שמת ונחנט, הוא סבל גם מעששת ומנסיגת חניכיים. הדמיות ה-T.C של המומיה שהתקבלו בסריקות, יופיעו גם הן בתערוכה ויאפשרו למבקרים להכיר מקרוב מאוד את החיים והמוות בעת העתיקה וכיצד נחנטה הגופה וזכתה לחיי נצח.

המומיה עצמה מכוסה בביטומן שמקורו, כנראה, באזור ים המלח וחסרים בה איברים פנימיים שככל הנראה הוצאו בתהליך החניטה. ממצאים אותנטיים נוספים שנמצאו בקברים שונים במצרים העתיקה ויוצגו בתערוכה, מאפשרים לפענח את סוד החניטה המצרית. צלמיות של דמויות חנוטות איתם נקברו המתים מעידות מה חשבו המצרים על החיים בעולם הבא. ביניהם ניתן למצוא צלמיות המתארות עבדים שאמורים לבצע עבודות כפייה בעולם הבא במקומו של המת ובכך לאפשר לו לנוח. קמעות, דיוקנאות של אנשים שנחנטו ושובצו על המומיה שלהן, לחשים מתוך "ספר המתים" המצרי ופסלים של אלים מוצגים גם הם בתערוכה ומתארים את התהליך שהאדם עובר לאחר מותו. אחד התהליכים המרתקים שעוברים המתים הוא שקילת לבו של האדם לאחר מותו. אם הוא היה קל ממשקל נוצה, הוא מובל לעולם הבא. אם ליבו כבד יותר, המשמעות היא שהמעשים הרעים והחטאים שביצע בחייו רבים מנשוא ולכן הוא נטרף על ידי מפלצת.

מומיה. צילום עופרית רוזנברג. מוזיאון ישראל ירושלים 3

מומיה. צילום עופרית רוזנברג. מוזיאון ישראל ירושלים 3

המצרים לא חנטו רק בני אדם. בתערוכה תוצג גם מומיה של ציפור מזן מגלן. גם מומיה זו הגיעה לישראל במתנה באחד הארועים ההיסטוריים החשובים ביותר – הנשיא המנוח אנואר סאדאת העניק אותה לרמטכ"ל לשעבר והארכאולוג יגאל ידין לאחר החתימה על הסכמי השלום עם מצרים ב-1979. המגלן נחשבה לבעלת מעמד דתי מיוחד במצרים העתיקה. צילום רנטגן שבוצע הראה כי בתוך ארון הקבורה ישנה גופה שלמה שלה עם תכריכים וקמעות.

ארון קבורה דמוי מגלן ובתוכו מגלן חנוט.

ארון קבורה דמוי מגלן ובתוכו מגלן חנוט.

במיוחד לצורך התערוכה הכין המוזיאון חוברת הפעלה מיוחדת לילדים ומשחקים באפליקציה ייעודית (Israel Museum) שניתנת להורדה חינם, דרכן הם יכולים ללמוד על החיים והמוות במצרים העתיקה.

אוצרת: גלית בנט דהן

מוזיאון ישראל, ירושלים

אתר המוזיאון: http://www.imj.org.il/