תגיות

מרכז מחול שלם מציג
את עונת המחול החדשה
אומנים בינלאומיים, יוצרים ישראלים ומופעי מחול מקוריים
יופיעו לראשונה
באולם הקרנף המחודש, בית קנדה, רחוב שבטי ישראל 22, ירושלים

מרכז מחול שלם פותח את עונת המופעים החדשה החל מחודש מרץ 2017.  המופעים יתקיימו באולם הקרנף המחודש על שם גרנובסקי, אשר שופץ וחודש לחלוטין בחסות הקרן לירושלים, עיריית ירושלים ומנהל תרבות.  סדרת מופעים זו תציג יוצרים ישראליים, אורחים בינלאומיים, תכנית רזידנסי וכן תוצרי חממת אמנים אותם מלווה המרכז.

היצירות אשר נכללות בסדרה:
§    Black Label – מאת עופרה אידל, פרפורמר ויוצר שותף: צביקה היזקיאס.  יום שלישי (21.3) בשעה 20:30, באולם הקרנף
§    "To) Come and See)  – מאת אלפידה אורפינאדו, סימון טרואונג, רבקה לואיס, אנה מסוני ואילית מרום.  יום חמישי (23.3) בשעה 20:30, באולם הקרנף
§    'הנשים היושבות על שפת הבאר' מאת לירון בן יעקב.  יום רביעי (29.3) בשעה 20:30, באולם הקרנף, במסגרת פסטיבל ירושלים לאומנויות
§    'שביל החלב' מאת מורן אביב דביר.  יום חמישי (30.3) בשעה 20:30, באולם הקרנף, במסגרת פסטיבל ירושלים לאומנויות.
§    "אנא ואגאנא" מאת ענת דניאלי בשיתוף עם עומר עוזיאל.  יום חמישי (20.4) בשעה 20:30,
באולם הקרנף

לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים :
אתר מחול שלם: http://www.macholshalem.org.il  מייל: shalemstudio@gmail.com  טלפון: 02-6220907
בין השעות 9:00-16:00.

*** פירוט המופעים בנספח

בברכה: "לינה בלס – יח"צ ותקשורת", טל. 03-6498363, linaballaspr@gmail.com

אודות מופעים המחול באולם הקרנף
§    "תוכנית 12 "– מאת חנן אננדו מרס ומאיה לוי.  יום חמישי(2.3) בשעה 21:00, באולם הקרנף
"פגוש את המציאות, וותר על האשליה שאתה בשליטה, איבדת את הכוח או היכולת לבחור."
"תכנית 12" בודקת את כוחו של הרגל, מהו הרגל ? מתי הרגל נחשב התמכרות? מתי הרגל הופך לשכחה? האם ההבדל הוא מידת השליטה? אנחנו מנסים להפסיק, מה, מתי, מה בעצם אנחנו רואים לפנינו שאנחנו מנסים להפסיק משהו? האם אנחנו מכורים? איך נגמלים? וממה? הייאוש, הרגע בזמן שבו אדם מאבד את האמונה, האדם מכריז "אני מפסיק להילחם – אין בשביל מה",  הרגע הזה בזמן , הוא צומת, הזדמנות, לבחינה מחודשת של ערכים, צורת חיים ומשמעות.

§    "לחם ושעשועים"  – מאת ניב שינפלד ואורן לאור.  יום רביעי, (8.3) בשעה 20:30, באולם הקרנף
יודעים אנו את גודל השעה ואת הנדרש מאיתנו כאזרחים נמרצים ומועילים. על כן שמנו לנו מטרה להעניק לעם את שצריך בעת הזאת – לחם ושעשועים.
לשעה קלה נעלה מורל הציבור ונשמח לבבות בריקוד ובפזמונים קליטים ונעימי לחן, על מנת להסיח דעתו מן המתגעש סביב, ומכל דבר שיש בו כדי להעכיר.
הרקדנים הצעירים והגמישים חדורי תחושת שליחות יגישו צעדים ומחולות מלוא הטנא, ובטוחים אנו כי יהיה בסדר.

§    Black Label – מאת עופרה אידל.  פרפורמר ויוצר שותף: צביקה היזקיאס.  יום שלישי (21.3) יום שלישי בשעה 20:30, באולם הקרנף
מסע אישי וחברתי מטלטל ומפתיע מאת  צ׳ולוט/צביקה היזיקיאס.
סיפורה של ישראל 2016 ושל אנשים בכל העולם שלא נראים כמו כולם.
מבית ההפקות של מרכז מחול שלם.

Black label. photo by Vojtěch Brtnický  (Custom)

§    To) Come and See) – מאת אלפידה אורפינאדו, סימון טרואונג, רבקה לואיס, אנה מסוני ואילית מרום.  יום חמישי (23.3)  בשעה 20:30 , באולם הקרנף

(To) Come and See צילום פלורין ברסטישינגר (Custom)

To) Come and See) הוא תהליך עיבוד* בזמן אמת של הארוטיקה האישית והקולקטיבית.  חמש נשים דורשות את חלל התיאטרון כמגרש המשחקים שלהן, כמערכת האקולוגית שלהן, כסביבת הגידול.  במשחק זה הן מרשות לעצמן להחליף את זהותן, למוסס הגדרות, להפעיל את החושים ולטעון את החלל בחוסר וודאות לפי תנועת הליבידו שלהן.  בניסיון לחמוק מן הייצוג הנורמטיבי של האיקונוגרפיה הארוטית הן עדיין נתונות תמיד למבטו של הצופה, מה שהן תופסות לעצמן הוא גם ככה כבר מסומן ע״י תשומת הלב של המתבונן שהוא גם שותף וגם משיג גבול.
*המושג ״תהליך עיבוד״ שאול מתחום הפסיכואנליזה ומתאר תהליך בו אנו לומדים להכיר ולקבל את האספקטים המודחקים של תת המודע שלנו. המושג הוצג ע״י החוקר זיגמונד פרויד.
קופרודוקציה בינלאומית  של תאטרון  Gessnerallee ציריך ופסטיבל Rencontres Chorégraphiques Internationales פריז ב 2016.

§    'הנשים היושבות על שפת הבאר' מאת לירון בן יעקב.  יום רביעי (29.3) בשעה 20:30, במסגרת פסטיבל ירושלים לאומנויות
שתי נשים יורדות לשאוב מים מן הבאר, הן הגר ושרה, נשותיו של אברהם אבינו, מצד אחד אויבות ומצד שני חולקות את חייהן באותו האוהל שנים רבות. הן הנשים היושבות על שפת הבאר, מקור המים. חול המדבר המתעופף מסביבן כחול הזמן הלוקח אותן למחוזות חדשים שבהם הן צופות בדמותן המשתנה, אל האחרות, אלה שלוחמות, אלה שכנועות, אלה שאינן מודעות לעצמן, אלה שרוצות להיות משהו אחר, אלה שבוחרות לא להיות הנשים הללו, ואלה שעייפו מלתהות ורק מביטות על העולם.

מחול אתני עכשווי-
יצירת מחול שיכלה להתפתח רק מתוך המרחב הישראלי. בעלת אמירה חברתית ומגדרית חשובה, בה הרקדניות מדברות במחוות גוף ישראליות עם נגיעות ממחולות אתניים שונים ועכשוויים.

הרקע ליצירה- בשנים האחרונות עסקתי הרבה בשאלות של פמיניזם ונשיות מכיוונים והבטים רבים בחיי, יותר ממה שרציתי. המקצוע שבחרתי בו, או יותר נכון התאהבתי בו, הריקוד, שם אותי במקום שעורר שאלות מרובות. בין אם שאלתי אותם בעצמי או אנשים אחרים העלו אותם מולי. למדתי ורקדתי בחברה של נשים, שהנשיות היתה במרכז, בגלל טבעו של המחול המזרחי. התחלתי לעבוד כרקדנית בטן כתהליך התקדמותי כרקדנית וכדי להתפרנס. העבודה הזאת שמה אותי בסיטואציות שונות ומשונות. רוב רובן היו מפגשים עם אנשים בשמחה שלהם, בחגיגה וברצון לשמוח איתי. עברתי חווית שונות, חלקן הזויות, מדהימות, מרגשות, וחלקן לא נעימות. חוויות שהעמידו אותי פנים מול פנים מול שאלות על מיניות, דעות קדומות וסטראוטיפים סקסיסטיים, נשיות מוחצת ומהונדסת או כזאת שמנסה לרצות מישהו או משהו. שאלתי כיצד האישה נתפסת וכיצד נשים רואות את עצמן, מה הן מנסות להיות בעקבות כך, מה שלהן ומה לא, ועוד הרבה שאלות שנותרו ללא מענה אבל יצרו מופע מחול. לירון.

קישור לפרומו:  https://www.youtube.com/watch?v=dHvfhTOi_40&list=PLUNzp0XWhGiR1jU2Qg2N-YpmfzffYehAT

המופע עולה בבכורה במבמסגרת פסטיבל ירושלים לאמנויות 2017.

§    'שביל החלב' מאת מורן אביב דביר.  יום חמישי (30.3) בשעה 20:30, במסגרת פסטיבל ירושלים לאומנויות
מונודרמה בניחוח פירות הדר.
אישה, שהיא גם ילדה וגם בת וגם אמא וגם נכדה וגם לפעמים תרנגולת, דוגרת ומנקרת בקנים שלה – זה שבקעה בו ובזה שעתה היא בונה.  באמצעות הנפשת מילים, קן על הראש, כמה מעשיות ולא מעט חפצים, שוזרת האישה-תרנגולת סיפורים שחוצים דורות. סיפורים המהרהרים ומערערים על החיים בקן הפרטי שלה ובקן המשותף לכולנו, בקצה שביל החלב.

ליווי אמנותי: עפרי עומר
הפקה: קולקטיב פנדורה

המופע עולה בבכורה במסגרת פסטיבל ירושלים לאמנויות 2017 ובתמיכת הקרן לירושלים

§    "אנא ואגאנא" מאת ענת דניאלי בשיתוף עם עומר עוזיאל.  יום חמישי (20.4) בשעה 20:30, באולם הקרנף
"אנא ואגאנא" מתקיימת מרקמות של יצירה, נשיות, אימהות ודם.  היא משוחחת עם טקסטים פמיניסטיים משל הלן סיקסו ולוס איריגארי, מציירת בהשראת ציורי הואגינות של האמנית ג'ודי שיקגו, ומדקלמת את 'שיר המחזור' של אמנית הספוקן וורד דומיניק כריסטינה.
"אנא ואגאנא" יוצרת תנועה של סימטריות מתחלפות בגוף על המישור האופקי.  היא מתנועעת בקרבה אל הארץ, כדי להיוולד, להתחדש, להיות עתיקה, תנ"כית, להיות גוף טבעי, להיות נוף בעולם. ולהפיח חיים. להוליד. לזמן את מה שמודחק, קמאי שנחבא וממתין לבוא שוב במלא הדרו-הדרה אל עולם נשי, עתיק, עמוק, פיסי, של בשר, עצמות וכדוריות דם. היא זוכרת את היות הגוף בתוך גוף, להיות שניים, להיות בלתי נפרדת, להיפרד, ללדת, לתת.
וכשאנא ואגאנא מבקרת במישור האנכי, היא מבקשת לומר במילים את מה שצריך להיאמר. את הדם. דם שגברים פוגשים כשהם הורגים, דם שנשים פוגשות כשהן יוצרות חיים.
והיא, היצירה, מדמיינת שותפות של נשים וגברים בקרבה ובנגישות למקור שלהם, אל הביולוגיה שלהם, אל החיים.

מודעות פרסומת