תגיות

"שובו של… " (The Return of)

תערוכה חדשה

על אנימציה כאפשרות פעולה בעולם האמנות

בהשראת ההבטחה על  שובו של הגיבור מעולם המתים בקולנוע ("שובו של הג'די"- , "שובו של ג'אפר")- האמנים הופכים את האנימציה והרישום לכלי שבאמצעותו הם ממחיזים סוגי רוחות הרפאים הללו: היסטוריות, אישיות, אמנותיות, אמיתיות וממשיות

אוצר: מאיר טאטי

 

 פתיחה: יום שבת  15 בדצמבר 2018 בשעה  20:00

עם מופע מיוחד Self Contained Archives מאת אנה לן ויונתן טריכטר (פנטהאוס)-  הזדמנות חד פעמית לצפות במופע הפרפורמנס אשר מוצג בתוך מכולה, ועלה בבכורה בפסטיבל פרינט סקרין 2018.

 

התערוכה החדשה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית "שובו של…" מתמקדת באנימציה כאפשרות פעולה בעולם האמנות. אירוע הפתיחה יתקיים ביום שבת ה-15 בדצמבר 2018 בשעה 20:00 .

 

התערוכה תיפתח באירוע מיוחד: Self Contained Archives של אנה לן ויונתן טריכטר (פנטהאוס).

המופע שהוצג לראשונה בפסטיבל פרינט סקרין 2018 שואל איזו תמורה אדם מצפה לקבל, כאשר הוא פונה להסתכל בעצמו. העבודה, המזמינה את הצופים-משתתפים להכנס למכולת משלוח, עוסקת בשינוי הדימוי העצמי המובנה, כאשר האמנים המציגים שואפים לפרוץ לארכיון העצמי של הצופה באמצעות שימוש בפרפורמנס, מיצב וסאונד, וליצור התרחשות בה הצופה הבלתי נראה הופך לנראה, והיצירה מתבוננת בו בחזרה. כיחידות עצמאיות המארכבות את עצמנו ברשתות החברתיות, אנו נוטים לתפיסה עצמית שגויה, הנעדרת אמצעי התבוננות נייטרלים.

 

שם התערוכה "שובו של", לקוח מעולם הקולנוע: "שובו של הג'די", "שובו של ג'אפר", "שובו של היצור מהביצה" ועוד. משפט זה טומן בחובו הבטחה שהגיבור לא מת והוא עתיד לחזור מעולם המתים.  הגיבור יכול להיות הדבר הטוב שמגיע להציל אותנו או הדבר הרע שחוזר לרדוף אותנו שוב ושוב כסוג של רוח רפאים.

האמנים המשתתפים בתערוכה הופכים את האנימציה והרישום לכלי שבאמצעותו הם ממחיזים לנו את סוגי רוחות הרפאים הללו: היסטוריות, אישיות, אמנותיות, אמיתיות וממשיות. האנימציה אינה המדיום המרכזי בעבודותיהם של האמנים בתערוכה, אלא כלי משלים המוסיף רובד נוסף של מציאות לעולמם.

 

בין העבודות המוצגות בתערוכה:

עין טובה עין רעה עבודת האנימציה של רימה ארסלנוב מציגה עולם מסויט וסוריאליסטי שבו מתקיימים יצורים שונים במעין איי חורבות אפוקליפטיים. העבודה מתרחשת במהלך יום אחד מהזריחה ועד השקיעה, וחושפת אותנו להתרחשויות קטנות שמתקיימות באותו יום. אובייקטים מחימר, ספק רובוטים קטנים ספק שואבי אבק מסתובבים ומחפשים דבר מה, חלקי גוף ואובייקטים מתחברים למעין טוטם אחד גדול במרכז הכוכב וגליל חוטים מסתובב כאילו מפעיל את כל תיאטרון הבובות הזה. ארסלנוב שמגיעה מעולם הפיסול והרישום, הופכת כל אובייקט חימר לנפש פועלת באותו אופן שרבי יהודה ליווא מחיה את הגולם מפראג.

רימה ארסלנוב – עין טובה עין רעה

אמנות מנוונת חיה עבודת האנימציה של יעל ברתנא עוסקת בציור השוחות ונכי המלחמה של הצייר הגרמני אוטו דיקס שהוכרז כאמן דגנרט על ידי הממשלה הנאצית ואולץ להתפטר מעבודתו באקדמיה לאמנות של דרזדן. העבודה הוצגה בתערוכה אמנות מנוונת (1937) ונשרפה לאחר מכן יחד עם עבודות נוספות. אמנים שהוצגו בתערוכה נחשבו לאנטי גרמנים ולאויבי המשטר ופעולות שונות התקיימו נגדם על ידי הממשל. פעולת ההנפשה של העבודה מחזירה את החיילים לחיים, הם צועדים כרוחות מן העבר ומזכירים לנו את האפשרות הגלומה באמנות לערער על אידיאולוגיות ממשלתיות.

אמנות מנוונת חיה _יעל ברתנא

שרון פדידה מציג רישום קיר גדול ועבודת אנימציה בתלת מימד שנעשתה בתוכנת בלנדר, תוכנה חינמית שיתופית. עולמו הרישומי של פדידה נראה לעיתים קרובות כזרם תודעה: פרצופים מחוברים ומפורקים אחד לתוך השני, חלקי גוף מעורבלים לעיסה אחת, צורות גיאומטריות. פדידה עושה טרנספורמציה לעולמו הרישומי דרך אנימציית תלת מימד, הוא מצליח לשמור על עולמו ע״י שימוש בתוכנת חינמית ופתוחה blender, התוכנה בנויה בקוד פתוח קצת כמו הרישומים שנראים כאילו חוברו מעשרות משתמשים שונים שהוסיפו להם חלק ועוד חלק.

 

סדרת הקולאז'ים גדולי המימדים של ראובן קופרמן מעתיקה את ההיגיון של מערכת האנימציה אל תוך עולם הרישום והדו-מימד. לוחמת מנגה לובשת מסכה שעשויה משריון של לובסטר, שני חכמים סינים על רקע של דמפלינג גדול שנראה כחללית שבאה לתקוף, לוחם שנלחם בשיני דרקון, לובסטר ענק עשוי חלקי אוכל. כל אלו מייצרים עולם של מנגה (אנימציה יפנית) של שדים ולוחמים הנמצאים במלחמה תמידית. פעולות הרישום והקולאז' מתפקדות כהקפאה של פריימים בודדים ועריכתם מחדש ונותנות לנו את האפשרות להשתהות על הרגעים הללו בתוך סצנה סוערת.

 

ב- צער האלים עבודת האנימציה של דנה דרוויש אלמנטים שונים: מחזה יווני, תיאטרון בובות, מריונטות גזורות, מודבקות וקטועות איברים במופע ראוותני. כלבים, נשות הרמון, סריסים ונערות גלגל הם נתיניה של האם הגדולה – מפלצת חזקה, מינית וחסרת רחמים בדמותה של אולימפיה – אותה אולימפיה שהתקבלה בזמנו בתשואות בוז ולעג, מונעת כאן ע"י ריח בשרו של גוף מבותר וזוכה לתשואות עידוד מצדו של הקהל – וולגרי, צמא דם ובעיקר נעלם מעינינו. הצופה בסרט מוקף בקריאותיו של הקהל הנוטל חלק בנעשה בזירה, כך הוא נאלץ להתמודד עם נקודת מבטו המוסרית. עבודת הווידיאו נמצאת על קו התפר שבין צילום לאנימציה. הטכנולוגיה הדיגיטלית מנוצלת ליצירת אנימציית – עבר פרימיטיבית. היא מאפשרת את דחיסתם של הכוחות השונים לידי שכבה אחת ומעלה פרפורמנס גרוטסקי, אלים ובידורי במציאות תיאטרלית שטוחה.

דנה דרוויש צער האלים

סטודיו ילדי הפרא, הוא פרויקט חינוכי אמנותי שהוקם על ידי האמן הרב תחומי מקס אפשטיין והאמן וסלי סרבני ז״ל. אפשטיין אוצר אוסף של עבודות אנימציה מהפרויקט בתוך התערוכה. את הסרטים יצרו ילדים שונים שלמדו והתחנכו בסטודיו לאורך שנות קיומו. בבסיס העבודות עומדות חוויות אמיתיות ואישיות, סיפורים מספרים שהילדים קראו, הן עוסקות בטיולים, סרטים, פחד מחושך, אהבות ועוד.. כל אלו באים לידי ביטוי על שולחן האנימציה. הקולאז' שנוצר משקף את הפינות הנסתרות בנפשם של הילדים, האנימציה מאפשרת להחיות את החלקים הנסתרים שאנחנו לא מצליחים לראות, או שקשה לבטא במילים.

 

 

 

התערוכה תוצג בין התאריכים 15/12/18-26/1/19

 

שעות הפתיחה של המרכז לאמנות דיגיטלית:

 

יום ג' 20:00-16:00

יום ד' 18:00-14:00

יום ה' 18:00-14:00

יום שבת 15:00-11:00

המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית

האמוראים 4 חולון

 

03-5568792

www.digitalartlab.org.il