תגיות

,

         פורה – "רקוויאם"  – התכנית השתיים עשרה של עונת 2018/2019

את הערב נפתח הסימפוניה מס' 83 של היידן "התרנגולת" שהיא אחת מ 6 "סימפוניות פריז" שיתר היידן בשנתיים 1785-1786. ואז תעלה זמרת הסופרן הנפלאה טליה אור שהגיעה אלינו הישדר מגרמניה ותבצע את יצירתו של בנג'מין בריטן "ההארות" – מחזור שירים לסופרן ולתזמורת כלי קשת, אופ' 18.
לאחר ההפסקה יצטרף לתזמורת האנסמבל הקולי החדש בניצוחו של יובל בן עוזר לביצוע אחת היצירות המופלאות לתזמורת ולמקהלה –  "רקוויאם" של גביאל פורה.

האנסמבל הקולי הישראלי. צילם ניב שמעון

 

התכנית:

יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס' 83 ("התרנגולת") בסול מינור

בנג'מין בריטן (1976-1913) "ההארות" (("Les Illuminations"

מחזור שירים לסופרן ולתזמורת כלי קשת, אופ' 18

הפסקה
גבריאל פורה (1845 – 1924) רקוויאם ברה מינור אופ' 48 למקהלה, לסולנים ולתזמורת

 

אריאל צוקרמן מנצח
טליה אור סופרן

יואב וייס בריטון

האנסמבל הקולי הישראלי

בניהולו המוזיקלי של יוּבָל בן עוזר

 

אריאל צוקרמן למד נגינת חליל אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן, אַנְדְרַש אַדוֹרְיָן, אַלַן מָריוֹן ואוֹרֶל נִיקוֹלֶה, ומוריו לניצוח היו יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוסיקה של סטוקהולם ובּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוסיקה במינכן. במאי 2004 נתמנה למנהל המוסיקלי של הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין ובמקביל היה לעוזרו של איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט, ושיתוף הפעולה הזה הקנה לו נסיון רב בניצוח ורפרטואר יצירות מגוּוָן. מ-2014 מאסטרו צוקרמן הוא המנצח הראשי והמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. בד בבד הוא מנצח על תזמורות בארץ ובעולם, ובהן הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הפילהרמוניות של ברמן ופראג, הסימפוניות של בזל ולוצרן, הסימפונית של בית השידור הדרום-קוריאני והתזמורות הלאומיות של חֶמְנִיץ ודַרְמְשְטַדט. במקביל הוא פעיל כחלילן וירטואוז.

 

טליה אור, ילידת ירושלים, השלימה לימודי שירה אמנותית – בהצטיינות יתרה – באוניברסיטה למוזיקה ולתיאטרון בהמבורג. השתלמות ב"אופרה סטודיו" של האופרה הממלכתית הבווארית במינכן הזניקה אותה לקריירה בינלאומית. על בימות בתי האופרה הממלכתיים של המבורג ומינכן, "לה סקאלה" של מילנו, טורינו, פירנצה, ולנסיה, בריסל

 

וטוקיו גילמה – בין היתר – את דספינה בכך עושות כולן של מוצרט, פמינה בחליל הקסם של מוצרט, מַרְצֶלִינֶה בפידליו של בטהובן, רוזלינדֶה בהעטלף של יוהאן שטראוס, גרטל בהנזל וגרטל של הומפרדינק וטטיאנה ביבגני אונייגין של צ'ייקובסקי. על בימות הקונצרטים שרה באורטוריית חג המולד של באך, בסימפוניה השנייה של מאהלר ובמיסה של ברנשטיין. בין המנצחים שתחת שרביטיהם הופיעה זובין מהטה, גָ'נַנְדְרֵיאָה נוֹסֶדָה, קיריל פֶּטְרֶנְקוֹ, אייבור בולטון, בֶּרְטְרַן דֶה בִּיִי (Billy), לורין מאזל, פאביו לואיזי ואינגו מֶצְמָכֶר.

יואב וייס, יליד ישראל, החל את דרכו המוזיקלית כנגן אבוב ביחידת הנגנים הצעירים של מרכז המוסיקה "משכנות שאננים" בירושלים. לימים למד שירה והיה לחבר ב"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית, שם כלל הרפרטואר שלו את פפגנו בחליל הקסם של מוצרט ואת דנדיני בלה צ'נרנטולה של רוסיני. עוד ברפרטואר שלו: מלכת הפיות של פֶּרְסֶל,  האורטוריות משיח וישראל במצרים של הנדל והגר וישמעאל של סקרלטי. בהפקות האופרה הישראלית גילם בין השאר את קוּרְיוֹ ביוליוס קיסר במצרים של הנדל.

 

האנסמבל הקולי הישראלי נוסד בידי יוּבָל בן עוזר ב-1993, ומאז כבש את מקומו כגוף המקהלתי המוביל בישראל, המופיע עם רוב התזמורות בארץ ובפסטיבלים בין-לאומיים בגרמניה, בלוקסמבורג, בסרדיניה, בסלובניה, בפורטוגל, בצרפת ובקוריאה. לצד בן עוזר מנצחים עליו לעתים פְרִידֶר בֶּרְנִיוּס, ג'ון פּוּל, אנדרו פארוֹט ואנתוני רוּלי. האנסמבל זכה בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות למקהלות במלטה, בספרד ובבלגיה והוא נתמך בידי משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב-יפו, מפעל הפיס, קרנות ואנשים פרטיים. יובל בן עוזר, בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובית הספר למוזיקה באוניברסיטת אינדיאנה שבארצות הברית, ניצח כמנצח אורח על כל התזמורות החשובות בישראל ועל תזמורות באירופה ובדרום אמריקה. בן עוזר משמש גם כמנהל המוזיקלי של מקהלת הקיבוץ הארצי והוא מרצה מבוקש בתחום השילוב בין מוזיקה לעבודת צוות וניהול.

וליצירות בהרחבה:

יוזף היידן סימפוניה מס' 83 ("התרנגולת") בסול מינור

אלגרו ספיריטוזו / אנדנטה / מינואט: אלגרטו – טריו / פינאלה: ויוואצ'ה

 

למרות הזדהרות השם היידן בשמי אירופה, עברו עשרות שנים עד אשר עלה על דעתו של מישהו בפריס להזמין אצלו יצירה…עד אשר עשה זאת הרוזן ד'וֹנְיִי (D'Ogny), ולו העולם חב תודה ענקית על שש "סימפוניות פריס" שיצר היידן בשנתיים 1785/6 ואשר זו אחת מהן.

 

ההומור ההיידני ניכר כבר בהתחלה: אל נושא דיסוננטי, כמעט טראגי, הפותח את פרק א', היידן מצרף נושא קל שבקלים, אשר אף העניק לסימפוניה את כינוייה: בפי האבוב מושם מוטיב של קרקור תרנגולת, שאליו מצטרפים אט-אט גם החליל והכינורות. זה גם הזמן שבו הסימפוניה נפרדת כמעט כליל מן המינור שבכותרתה. פרק ב' המז'ורי מתחיל נינוח, ואז,

 

בדיחה, שוב בדיחה: הכינורות השניים והוויולות מתחילים בליווי כלשהו, אך המנגינה האמורה להיות מלוּוה אינה באה, ואז נושא שני מתפרץ. פרק ג' "משיב הביתה" מינואט, שהוא הלא מחול פריסאי, אלא שהיידן מעניק לו ניחוח אוסטרי. הטריו שבזנב המינואט עממי-אוסטרי בלי כחל וסרק. ואז הפינאלה העליז צץ, ריקודי ומז'ורי, מלבד כמה חשרות-עננים מינוריות פה ושם, המתפזרות חיש.

 

בנג'מין בריטן "ההארות" (("Les Illuminations" מחזור שירים לסופרן ולתזמורת כלי קשת, אופ' 18

תרועה / ערים / אמירה / קדמוניות / מלכות / נוף ים / נגינת ביניים / יצור מרהיב/ מצעד / פרידה

 

את מחזור השירים "ההארות" הלחין בריטן בשנת 1939, משנפלו לידיו טקסטים של פרוזה שירית אניגמטית למדי של המשורר הצרפתי הסימבוליסטי-סוריאליסטי ארתור רֶמְבּוֹ. הפסיכודליות של הטקסטים (יש אומרים שנכתבו בהשפעת סמי הזיה) משכו את בריטן. היה זה הראשון במחזורי השירים של המלחין הבריטי שזכה לפופולאריות, והוא גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת.

 

מעניין: למרות צרפתיות השם, ליצירה שורשים אנגליים. מקצת הטקסטים נכתבו בלונדון, והביטוי האנגלי Illuminations ציין בעת כתיבתם (1875-1872) את האיורים הצבעוניים והמבהיקים שנהגו לעטר בהם ספרי מסעות ומדע. השם העברי "הארות" מושרש כבר, אך ייתכן כי לתקופתנו מתאים יותר התרגום "איורים" או אפילו "שקפים" או "קליפים". לבריטן היה ברור כי רמבו ראה את הטקסטים כרישומי צבע מילוליים לתיאור רגעי חיים, וכך הלחינם – כאסופה מגוונת של דינמיקות והלכי-רוח, כשבעשר "ההארות" (או "האיורים") מתקיים שיח בין המילים למנגינה ולהרמוניות ובין קול הזמרת לכלֵי הקשת. בריטן הלחין את המחזור למען הסופרן סופי וִיס (Wyss), אך שנתיים אחרי הבכורה עיבד את היצירה למען קול הטנור של בן זוגו פיטר פִּירְס. הביוגרף של בריטן דיוויד מת'יוז מעיר: "היצירה חושנית יותר כששרה אותה סופרן, הקול שבעבורו נכתב המחזור במקור".

 

 

גבריאל פורה רקוויאם ברה מינור אופ' 48 למקהלה מעורבת, לסולנים ולתזמורת.

פתיח – קיריה/ מִנחָה/ קדוש/ ישוע הרחום/ שה האלוהים/ גאלני/ אל גן העדן

 

21 פעמים מושרת המילה "מנוחה" (requiem) ביצירה. היא הפותחת והיא החותמת. בפתיחה, קיריה, הבקשה "מנוחת עולם תן להם" ((requiem aeternam dona eis מונחת על תו אחד, לָה, בפיאניסימו. במילה "אדון" ((Domine המנגינה מתרוממת, ואת המשפט "ואור-תמיד יאיר להם" (lux perpetua luceat eis) מעצים קְרֶשֶנְדוֹ לידי פורטה. על המילה "יאיר" (luceat) חוזר פורה ארבע פעמים וכך כביכול האור מופץ אל כל כנפות תבל. אקורדי ליווי אפלים מדגישים את האור שבשירה, ובביטוי "עדיך כל בשר יבואו" (ad te omnis caro veniet) מדגישים אקורדים דיסוננטיים את האימה.

 

 

 

 

את מקום הפרק "יום הזעם" dies irae)) השגור ברקוויאם, תופס כאן הפרק מִנחָה (offertorium). הוא נפתח בקנון אלט-טנור ומסתיים בקנון ארבעה-קולי. בתווך – סולו של הבריטון. הפרק קדוש (sanctus), נפתח בליווי מינימליסטי, ומתוכו זמרות הסופרן והטנורים מפתחים שירת מענה, כמלאכי שרת שבמרום. הטקסט ישוע הרחום (pie Jesu) מושם כולו בפי הסופרן. הבחירה בטקסט זה מאפשרת לפורה עוד חזרה אל בקשת המנוחה. אל תפילת היחיד(ה) מצטרפים הטנורים והמקהלה כולה בשירת סירוגים בפרק שה האלוהים (agnus Dei). בקשת ההארה luceat)) מזדהרת דרך קולות הסופרן הגבוהים, בטרם נוטלת אותה המקהלה כולה ומפיצה אותה בשירה רמה. מה שהחסיר פורה באי שילוב "יום הזעם" האימתני הוא משלים בפרק גאלני (Libera me). כאן הפחד והרעד שוררים, אך כשהבריטון שר "ינועו שמים וארץ" ,(coeli movendi sunt et terra) המנגינה לירית והליווי הרמוני ועל כן תחושת השלמה גוברת על האימה. רק במילים "יום שכולו זעם" (dies irae) המקהלה והתזמורת – ובראשן החצוצרות – מוליכות את הרקוויאם לידי פסגה דרמטית. בסיום, אל גן העדן (In Paradisum), המקהלה מובילה את המת לירושלים של מעלה. כפי שבפתיח זכה האור לארבע חזרות, כך זוכה כאן ירושלים.

 

 

 

תאריכים:
מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקאנטי

יום שלישי 28.5.19   בשעה 20.00

יום חמישי  30.5.19  בשעה 20.00