תגיות

,

אנטוניו ויואלדי (1741-1678)קונצ'רטו קאמרי ברה מז'ור "החוחית", רי"ו 90

אנטוניו ויואלדי סינפוניה בסי מינור "הקבר הקדוש", רי"ו 169

אנטוניו ויואלדי טריו-סונטה ברה מינור "השגעון", רי"ו 63

קרל פיליפ עמנואל באך (1788-1714) סימפוניה בדו מז'ור, Wq.182 מס' 3

גאורג פיליפ טלמן (1767-1681) קונצ'רטו לחלילית ולחליל, רי"ט  52:e1

אריאל צוקרמן מנצח, חלילשלו עד-אל צ'מבלודודו כרמל אבוב , חלילית

אריאל צוקרמן, מן המנצחים הישראלים המחוזרים ביותר של הדור הצעיר, מכהן הוא המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. בשנים 2013-2004 כיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין באינגוֹלְשְטָדט שבגרמניה. צוקרמן מרבה להופיע כמנצח בעולם. בשנים האחרונות ניצח על הפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, תזמורת היידן בבּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, ותזמורת האופרה של נורלנד בשבדיה. כמו כן הופיע בפסטיבל תֶלאוִי בגאורגיה, בפסטיבל מַרְוָאוּ בפורטוגל וערך סיבוב הופעות ביפן עם "התזמורת היפאנית החדשה" והפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה.

צוקרמן למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של מאסטרו איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט, ושיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. לביקורות מצוינות זכו גם קונצרטים בספרד עם הסימפונית הבסקית והקונצרטים שבהם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין. מאסטרו צוקרמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלילן ועל נגינתו הווירטואוזית זכה בפרסים בתחרויות בין-לאומיות. נגינת חליל למד אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן.

שלו עד-אל צ'מבלן ומנצח יליד רמת גן ובוגר תלמה ילין בגבעתיים, השלים את לימודיו הגבוהים ב-1988 באקדמיה הלאומית של האג, בסיוע מלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל. ב-1987 זכה בפרס פרנסואה שפירא. היום הוא מרבה להופיע הן כצ'מבלן, הן כמנצח. הוא ניגן כסולן עם רוב התזמורות הישראליות ובהן הפילהרמונית הישראלית, ואף ניצח על רבות מהן. בחו"ל ניצח על הפילהרמונית של בוגוטה, הסימפוניות של ברלין, בנגקוק, פרו ופנמה, תזמורת האקדמיה של הונג קונג, תזמורת פסטיבל סידני ועוד.  עד-אל מתארח כצ'מבלן וכמנצח בקרנגי הול בניו יורק, בוויגמור הוֹל בלונדון, בסנטוּרי הול בטוקיו ובפסטיבלי גֶטִינְגֶן, אוּטְרֶכְט, ברוז' וסידני, פסטיבל הנדל בהאלה ופסטיבל באך בלייפציג.

בשנים 2007-1997 היה מנצח אורח קבוע של תזמורת האלה, ובשנים2016–2013  כיהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית. הוא חבר בקונסורטים "אִיל גַרְדֶלִינוֹ" הבלגי, "דוריאן" השווייצי ו"סולני סטרדיבריוס" שליד הפילהרמונית של ברלין והוא המנהל המוזיקלי של "אקדמיה דניאל" הישראלית ו"סולני הבארוק" באוסלו. נגינתו מוקלטת ב-80 תקליטורים ומעלה, בחברות תקליטים בולטות, כגון דויטשה גרמופון.

דודו כרמל הוא האבובן הראשון של הפילהרמונית הישראלית וחבר סגל ההוראה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובבית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב. ב-1990 זכה בפרס פרנסואה שפירא וב-1996 בפרס בתחרות אבוב בינלאומית בטוּלוֹן שבצרפת. כרמל הופיע כסולן עם הפילהרמונית הישראלית בניצוח מהטה, עם תזמורת פסטיבל בודפשט בניצוח פישר, עם הסימפונית של קוויבק בניצוחו של יואב תלמי ועם תזמורות בצ'ילה, בקוסטה ריקה, בצרפת ובפולין. כמו כן ניגן ברסיטלים באולמות יוקרתיים, כגון של התזמורת הפילהרמונית ברלין. הוא השתתף בפסטיבלים למוזיקה קאמרית בישראל, בגרמניה, בשווייץ ובברזיל ומעביר כיתות אמן עם פרופ' תומס אִינְדֶרְמִיהְלֶה, מייסד פסטיבל האבוב בפלמה דה מיורקה. בשנים 1997-1992 היה האבובן הראשון של תזמורת האופרה החדשה, ומ-1998 הוא מופיע כאורח בתזמורת פסטיבל בודפשט. הוא בוגר האקדמיה למוזיקה רובין תל-אביב ובית הספר הגבוה למוזיקה של קַרְלְסְרוּהֶה שבגרמניה. דודו כרמל הוא חבר מייסד של החמישייה הישראלית לכלי נשיפה מעץ. נגינתו שודרה בתחנות רדיו בישראל ובאירופה והונצחה בתקליטורי המרכז למוסיקה ירושלים, המכון למוסיקה ישראלית והחברות סֶנְטָאוּר, קאמרטה, מרידיאן ו-DUX.

אנטוניו ויואלדי קונצ'רטו קאמרי ברה מז'ור "החוחית", רי"ו 90………………………………כ-11 דקות:

אלגרו / לרגו / אלגרו

ציוץ הציפורים צץ בנגינות ובשירים אמנותיים ועממיים. "החוחית" של ויואלדי, היא דוגמה מובהקת לחיקוי הצפצוף הציפורי. אצבעות החלילן מתנוצצות קבל קהל בהתרוצצות מסחררת עלי סולמות. טרילים, ארפג'י ונשיפות מדיטטיביות משובצים כאן בשפע. החוחית הזעירה, שססגוניות כנפיה הולמת את צבעוניות ציוציה, נפוצה בגני אירופה ובצדי דרכיה, וכך גם בצדי תעלות ונציה, העיר שבה פעל ויואלדי. ויואלדי, רב-מג המוזיקה של "האוֹסְפֵּדַלֶה דֶלָּה פְּיֵטָה", בית מחסה לנזקקים בוונציה, לא עמד בפיתוי, הציץ בחוחית ויצר יצירת דגל לחלילן (בעצם: חלילנית) והעניק בכל פעם לנערה אחרת מחוסות ה"פְּיֵטָה" את תפקיד הסולנית. היצירה קיימת בשתי גרסאות: האחת היא קונצ'רטו אחד משישה לחליל ולתזמורת אופ' 10 (מ-1728), ששלושה מהם מחקים קולות טבע: הסערה בים, הלילה והחוחית (רי"ו 428), והאחרת, זו שנשמיע היום, רי"ו 90, היא קונצ'רטו קאמרי מוקדם (1720-1718) לחליל, לבסון, לכלי קשת ולצ'מבלו. הפרק הראשון עליז, השני אטי ופסטורלי, והשלישי נמרץ עד אקסטטי. על החלילן מוטלים רוב תכסיסי החיקוי, אך גם האחרים אינם טומנים ידם בצלחת.

אנטוניו ויואלדי סינפוניה בסי מינור "הקבר הקדוש", רי"ו 169………………………………….כ-6 דקות

אדג'ו מולטו / אלגרו מה פּוֹקוֹ

השחקן-סופר הבריטי דאג ברֶדְלִי אמר על הסינפוניה הזאת שהיא "מתוחה כמיתר, מהלכת אט ודיסוננטי ופתיחתה נשמעת כיצירה בת זמננו. יש רגע שבו היא באה אל התלמים ההרמוניים המוכרים של ויואלדי, אך אופל ההתחלה תלוי מעליה כאיום מתמיד האומר לשוב". אם יש מוזיקה מרוחקת מן "החוחית", זאת היא. המתח עוצר הנשימה של פרק א' וההשתפלות הכרומטית של פרק ב' מבקשים לתאר את אותו סבל, עינוי וצער של ישוע על הצלב, שמתיאוס פסיון של באך מתארם במשך לא פחות שלוש שעות. ויואלדי יצר את הסינפוניה בעבור השבוע הקדוש של טרם פסחא. שמה "הקבר הקדוש" מעיד אולי כי הושמעה בכנסייה צפון-איטלקית הקרויה בשם זה ושנבנתה כחיקוי ממוזער של כנסיית הקבר בירושלים. יש המבצעים את היצירה לאט ויש המבצעים אותה לאט מאוד! אצל טְרֶווֹר פינוק היא נמשכת ארבע דקות ואצל הרברט פון קאראיאן שמונה (!)

אנטוניו ויואלדי טריו-סונטה ברה מינור "השגעון", רי"ו 63……………………………………….כ-11 דקות

פירוש המילה הפורטוגלית-ספרדית-איטלקית "לה פֿוֹלִיָה" La folia) או (La follia היא שגעון, טיפשות או רפות-השכל. למה שיקראו למחול כך? כי, אחרי הפתיחה השקולה, מאבד המחול משולש-המשקל את שפיותו. הוא מסתחרר במהירות, יוצא מגדרו, נשמט מצירו. מישהו מנה ומצא כי ב-300 שנות מוזיקה אירופית הטמיעו לפחות 150 מלחינים מחולות פֿוֹלִיָה ביצירותיהם. כתב-יד של ז'אן-בטיס לולי נושא את השנה 1672. ב-1700 הוסיף אַרְכּאַנְגֶ'לוֹ קוֹרֶלִי לחמש הסונטות לכינור שלו קובץ וריאציות על נושא הפֿוליה. חמש שנים אחר כך הלחין גם ויואלדי סט של 19 וריאציות פֿוליה – כמחווה לקודמו או כתחרות עמו (או גם וגם). הפֿוליה מכונה לפעמים גם סָרָבַּנְד. מכל מקום, זהו מחול מלא יופי, ארגון, סימטריה, איפוק…"איבוד הראש" מרוב סחרור וחושניות.

קרל פיליפ עמנואל באך (1788-1714) סימפוניה בדו מז'ור, Wq.182 מס' 3…………………..כ-12 דקות

אלגרו אסאי – אדג'ו / אלגרטו

מארבעת בני באך שהיו למלחינים נחשבו שניים יורשיו האמיתיים: יוהאן כריסטיאן באך "הלונדוני" וקרל פיליפ עמנואל באך, "הבאך של ברלין/המבורג". עידנם של השניים כונה לימים "טרום-קלאסי". הוא נמשך מן העשור השלישי של המאה ה-18 לעשור השביעי, ובעשורים אלה החל כבר לשקוע, אך העידן הקלאסי של היידן ומוצרט טרם הפציע. אולי ניתן לומר, בעצם, שבאך הברלינאי היה אינסטרומנטלי במעבר עולם המוזיקה מן הבארוק לקלאסיקה: ב-1753 פרסם מאמר ושמו "מסה על הנגינה הנכונה במקלדת", שעליו התענגו שני דורות. היידן קרא לו "בית ספר לפסנתר" ומוצרט אמר על מחברו "הוא האב, אנחנו ילדיו". ב-1773, כבר בהמבורג, הלחין ק.פ.ע. באך קובץ של שש סימפוניות לתזמורת כלי קשת בהזמנתו של ברון אוסטרי. "יש לשחרר את כל המוסרות", הנחה הברון, "ולא לחשוב כלל על קשיי הביצוע!" כנראה רווה נחת מן התוצאה. הסימפוניה שלפנינו, השלישית בקובץ, עשירה בהמצאות ובחילופי מצב רוח. הפתיחה חביבה ומתחלפת במהלך נוגה. בפרק השני שבה העליצות לשרור. וכך כתב באך ב-1773: "על המוזיקה לגעת בלב, בלי ארפג'י, גיבוב ותקיפת הקלידים". 

גאורג פיליפ טלמן קונצ'רטו לחליל ולחלילית מעובד לחליל ולאבוב, רי"ט 52:e1…………………כ-14 דקות

לרגו / אלגרו / לרגו / פרסטו

טלמן נחשב בחייו לגדול מלחיני דורו, אף כי התחיל את דרכו כאוטודידקט. רוב הקריירה שלו התנהלה בערים לייפציג, פרנקפורט והמבורג. בהמבורג חי מ-1721 ועד סוף ימיו, וכיהן בה כמנהל המוזיקלי של חמש כנסיות. לאורך רוב שנותיו היה מיודד עם הנדל ובאך, ועם מותו ירש את מקומו ק.פ.ע. באך, שטלמן היה סנדקו. טלמן הלחין מוזיקה קאמרית ותזמורתית, שירים, אופרות, פסיונים, אורטוריות ומאות קנטטות. בקונצ'רטו שלפנינו העלה טלמן אל קדמת הבמה כסולנים את חליל-הצד, בזמנו כלי נגינה חדשני, ולצדו חלילית – כלי מוכר עוד מן הרנסנס. בקונצרט שלנו טמונה הפתעה: את מקום החלילית תופס אבוב. בפרק א' פולסים ארוכי נשימה של המיתרים והקונטינואו תומכים באמרות מונולוגיות, דיאלוגיות וחקייניות של שני הסולנים, בפרק ב' העליז, החליל והאבוב מתחפשים לציפורי שיר, ממש כב"החוחית" של ויואלדי. בפרק ג' האטי (מאוד), כלי הקשת הופכים לכלי פריטה: פיציקטי חזרתיים מלווים דו שיח, לרוב קונטרפונקטי, של החליל והאבוב. ובנימה עממית, מזרחית-צוענית מתנהל לו פרק ד'. הוא מסומן פרסטו. בעבורנו זה מידע גרידא, אבל לנגנים, איזה אתגר!