תגיות

,

במלאת 250 שנה להולדתו של בטהובן

לודוויג ואן בטהובן (1827-1770)

שביעייה במי במול מז'ור, אופ' 20

אֵלִינָא גוּרֶבִיץ' כינור

לוטם בַּיידֶר בן אהרון ויולה

יוני עציון צ'לו

אַנְטוֹנִינוֹ טֶרְטוּלְיאָנוֹ קונטרבס

סמיון אוֹסִיטְיאַנְסְקִי קלרינט

רֹתֶם ניר בסון

עמית סלומון קרן יער

לודוויג ואן בטהובן שביעייה במי במול מז'ור, אופ' 20……………………………כ-42 דקות

אדג'ו – אלגרו קון בריו / אדג'ו קנטבילה / טמפו די מינואטו / נושא עם וריאציות: אנדנטה / סקרצו: אלגרו מולטו א ויואצ'ה / אנדנטה קון מוטו אלה מרצ'ה – פרסטו

"הכלה יפה מדי!"* הוא חידוד יהודי הנאמר בקריצה. בערך כך אמר בטהובן על השביעייה שלו, אבל לא קרץ! קָצַף! בשלב כלשהו החל לחוש שהפופולרית האדירה של השביעייה מאפילה על יצירותיו האחרות. "ארורה!" נבח כלפי אנגלי שסיפר לו על הצלחתה בלונדון. "לשרוף אותה הייתי צריך!!"

היא הושמעה לראשונה באפריל 1800, בווינה, בחצר הקיסרית. הקונצרט היה גדוש: לצד סימפוניה של מוצרט, קטעים מ"בריאת העולם" של היידן, קונצ'רטו לפסנתר של בטהובן והסימפוניה הראשונה שלו (גם היא בבצוע בכורה), הושמעה השביעייה, ו… כן, גם אלתורי פסנתר של הֶר בטהובן.

עיתונאי שנכח דיווח שהסימפוניה של מר בטהובן נוגנה ברישול מה, אבל השביעייה, (שנגניה נבחרו בקפידה) הייתה ניצחון סוחף. ובאמת, בתוך שנה הייתה השביעייה המקורית מאין כמותה – מי שמע עד אז על זיווג רביעיית כלי קשת עם קלרינט, בסון וקרן? – לאורחת נחשקת על כל במות אירופה.

בתחילה בטהובן שמח בה ואישר למו"ל לפרסמה גם בתזמורים אחרים, כגון על ידי הכפלת מספר כלי הקשת במקום כלי הנשיפה. הוא גם הגה רעיון של חמישיית חליל. "חלילנים", אמר, כבר פנו אלי בעניין, והם יעוטו על זה כחרקים מורעבים!" לימים עיבד את היצירה בעבור רופאו האישי כשלישייה לפסנתר, לכינור ולקלרינט. ד"ר שמידט, הרופא, ניגן בכינור ובתו בפסנתר. אבל אז קרה מה שקרה, ובטהובן שינה את טעמו, כאמור.

לשמחתנו, שאר העולם המשיך לאהוב את היצירה. ייתכן שלמיאוס של בטהובן ולאהבה של "כל השאר" יש בסיס זהה: השביעייה היא יצירה שמרנית, מעין חזרה ל"דיבֶרְטִימֶנְטוֹ" המבדר של אמצע המאה ה-18, בטרם פיתח היידן את הסימפוניה ואת רביעיית כלי הקשת. תחת ארבעה פרקים שנועדו לנגינה ולהאזנה "ביישוב הדעת", יש כאן שישה פרקים בסגנון מוזיקה קלאסית קלה. לא נדרש מאמץ מיוחד, לא מן הנגנים הנוגנים ולא מן המאזינים השומעים – לפנינו בעצם סרנדה.

המבנה סימטרי: לפרק הראשון והשישי אקדמות אטיות, בפרק השני הקלרינט והכינור מתחלקים בהשמעת מנגינות מענגות (על רקע פולסים מלווים), הפרק השלישי והחמישי הם מינואט וסקרצו שני פרקי מחול, והם מצדם אוגפים את הפרק הרביעי – שיר-עַם מחבל הריין, המציע הזדמנות לכל כלי וכלי מן השבעה להציג את יכולותיו – והפרק השישי, הנפקח לאט, כאמור, הופך חיש לחגיגת וירטואוזיות למלחין ולנגנים. פלא שהכלה יפה? מדי?!!

*ביידיש זה נשמע יותר טוב: "די כלה איז צו שיין!"

הקונצרט "250 שנה להולדתו של בטהובן"

ישודר בפייסבוק , ביוטיוב , ובאתר התזמורת.

צפייה נעימה !