תגיות

, , , ,

חגיגת אביב

קאמי סן-סנס (1921-1835) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסול מינור, אופ' 22

לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 36

אריאל צוקרמן מנצח

דוראל גולן פסנתר

אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקאלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים.

 

היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" (Tonkünstler) באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה. כמו כן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, תזמורת האופרה הממלכתית במינכן, תזמורות רשויות השידור של מינכן, הנובר, קלן, זַרְבְּרִיקֶן ו-KBS בסאול, תזמורת פסטיבל בודפשט, התזמורת הלאומית הדנית, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת מחוז דָלַרְנָה ותזמורת האופרה של מחוז נוּרלנד, שניהם בשבדיה. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. מוריו לחליל היו אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיזֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן. לצד עיסוקיו כמנהל מוזיקלי וכמנצח, מרבה צוקרמן להופיע כחלילן סולן ובהרכבים קאמריים.

 

דוראל גולן פסנתר

דוראל גולן, ילידת ישראל, קנתה לה מוניטין רב בנגינה כסולנית על בימות בארץ ובעולם. "סנסציונית" ו"מכשפת" הגדירה אותה הביקורת הגרמנית, עת ניגנה בפסטיבל הרוהר היוקרתי לצד אמנים כגון מרתה אַרְחֶרִיץ', דניאל בארנבוים, ולדימיר אשכנזי ומאוריציו פוליני.

גולן סיימה בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון והשני בבית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב בכיתתו של פרופ' אריה ורדי. היא זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל מ-1992 ובפרסים ראשונים בתחרויות לאומיות ובינלאומיות: "האמן הצעיר", מַרְסָלָה, בְּרֶמֶן, קְלֶרְמוֹן ואריאנה כץ. היא הופיעה כסולנית עם כל התזמורות בארץ ובהן הפילהרמונית הישראלית, בפסטיבל ישראל ובפסטיבלי פליציה בלומנטל בתל אביב וקלאסי-קאמרי באילת, במשכן הכנסת ובבית הנשיא. בשנים האחרונות הופיעה גם בהיכלות רבים בעולם: בקוֹנְצֶרְטְחֶבָּאוּ של אמסטרדם, באולם פילהרמוני בברלין, במוּזִיקְפֶרְאַיין של וינה, בסָלָה וֶרדי במילאנו, בסאָל קוֹרטוֹ ובסאָל פְּלֶיֶל בפריס, באולם פילהרמוניה בקייב, בתיאטרון בולשוי במוסקבה, באֶרְמִיטָז' בסנט פטרסבורג, באודיטוריום למוזיקה במדריד, באולם טיבולי בקופנהגן, בבית הקונצרטים של אוסלו, באולם גריג בברגן, במתחם לאמנויות היפות בבריסל, באולם וִיגָדוֹ בבודפשט, באולם רוּדוֹלפִינוּם בפראג, באַתֵנֵאוּם בבוקרשט, במרכזי האומנויות של סאול ושל הונג-קונג, באולם הקונצרטים של העיר האסורה בבייג'ין, באולמי הקונצרטים של שנחאי ושל מקסיקו סיטי, בבית האופרה של סידני ועוד.

קאמי סן-סנס קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2 בסול מינור, אופ' 22……………כ-25 דקות

אנדנטה סוסטנוטו / אלגרו סקרצנדו / פרסטו

היסטוריוני המוזיקה מתווכחים ביניהם מי מבין השלושה היה ילד פלאי יותר – מוצרט, מנדלסון, או סן-סנס. כן, סן-סנס היה בהחלט ילד פלא ובשנות נעוריו ובשלותו נחשב לאושיית קידמה במוזיקה הצרפתית. מורו פְרוֹמוֹנְטָל הַלֵּוִי רווה ממנו נחת בשל יכולותיו כנגן פסנתר ועוגב וכמלחין ותלמידו-חברו גבריאל פוֹרֶה היה אסיר תודה לו על שהכיר לו את יצירות שומאן, ווגנר וליסט, שנחשבו אוונגרדיסטים מדי למנהלי הקונסרבטוריון הפריסאי שבו כיהן סן-סנס כפרופסור. באחריתו – לנוכח חידושיהם של אימפרסיוניסטים כדביסי ומודרניסטים כסטרווינסקי ושנברג – נחשב סן-סנס הזקן למלחין שמרן, אפילו ריאקציונר. אנו, במלאת מאה שנים למותו, יכולים לסכם ולומר כי לא מעט מיצירותיו קנו להן פופולריות רבה באולמי הקונצרטים: "קרנבל החיות", האופרה "שמשון ודלילה", סימפוניה מס' 3 ("האורגן"), קונצ'רטו מס' 1 לצ'לו וקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר, היצירה שנשמיע היום.

הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 נוצר באביב 1868. הפסנתרן הרוסי הדגול אנטון רובינשטיין בא לפריס להיות הסולן בסדרת קונצ'רטי בניצוח סן-סנס, ובמהלך הביקור העלה רובינשטיין את הרעיון להפוך את התפקידים: רובינשטיין ייקח עליו – לראשונה – לנצח על התזמורת וסן-סנס יהיה הפסנתרן ביצירה שילחין. ואמנם, בתוך שלושה שבועות נערכה הבכורה. בשל מהירות ההכנה לא הייתה ההצלחה מיידית, אך במשך הזמן קנתה לה היצירה כאמור פופולריות רבה.

בפרק הראשון הסולן מפתיע בקדנצה אה לה פנטזיה של באך. אחרי פתיחה תזמורתית קצרה, הסולן מציג נושא נוגה ורב-מתח (ש"נשאל" כנראה מיצירה של תלמידו, פורה). נושא שני מופיע, הפיתוח נמרץ, הנושא הראשון חוזר, ואחריו באה עוד קדנצה והמוטיב של באך שב, כזנב. הפרק השני אינו איטי, כצפוי, אלא סקרצו דו-נושאי הומוריסטי כב"קרנבל החיות". הפרק השלישי מהיר גם הוא, כמחול טרנטלה איטלקי. מבקר צר עין הפטיר "היצירה פותחת בבאך וחותמת באופנבך". ניחא.

לודוויג ואן בטהובן סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור, אופ' 36……………..כ-32 דקות

אדג'ו מולטו – אלגרו קון בריו / לרגטו /  סקרצו: אלגרו / אלגרו מולטו

בטהובן החל לרשום סקיצות לסימפוניה השנייה ב-1800, אך את עיקר העבודה השלים ב-1802, בהייליגנשטדט, שם חווה לראשונה את הירידה בכושר השמיעה, שהניעה אותו לכתוב (ולא לשלוח) לאֵחיו את מכתב ההתאבדות המוכר כ"צוואת הייליגנשטדט": "איזו השפלה חשתי, כשמי שעמד לידי שמע חליל במרחקים ואני לא שמעתי, או מישהו שמע שירת רועה ואני לא כלום!"

בשל האמור לעיל מפתיע בהחלט לפגוש בסימפוניה השנייה בחיוניות עצומה ובהומור רענן. הקטור ברליוז אמר עליה "היא מחייכת לכל אורכה!… הכול [בה] אצילי, מלא אנרגיה, גאה." הנה כי כן, היחס בין אירועי חייו של יוצר לבין אופי יצירותיו אינו קל לניבוי. בהסתמך על דוגמת הסימפוניה הזאת (וגם הסימפוניה השמינית, ד"א), ייתכן שבטהובן חיפש מפלט ביצירות קלות וקומיות דווקא בעת משבר.

הפרק הראשון בנוי משני חלקים. פסקאות יפהפיות באות זו אחרי זו בהתפתחות אורגנית אך תוך הפתעות מתמידות. שיר מלא הדר משרה אווירה רגשנית. התזמור עשיר ומגוון. ואז מצטרף האלגרו-קון-בריו המרהיב.בפרק הזה – כמו גם באחרון – יש ספורצנדי* רבים. הפרק השני, "לרגטו", הוא פרק ארוך מאוד, ובו מוזיקת עַם פסטוראלית, מנגינת אבוב מלודית ומחול-עם אוסטרי. אם רוצים למצוא בפרק הזה עדות לדיכאונו של בטהובן, אפשר, בשל כמה נגיעות מלנכוליות. הפרק השלישי, שאותו בחר המלחין לעצב לא כמינואט, אלא כ"סקרצו" (מילולית: בדיחה), מנוגד בכול לפרק הקודם. הוא עליז, משתובב ומלא קפריזות ומהתלות. את הפרק המסיים, "אלגרו מולטו", מכנה ברליוז "גאוני". הוא מוסיף, "הוא בעצם סקרצו שני, ובעליצותו יש פיקנטיות רבה".

*תווים מנוגנים בהדגשה יתרה ובעוצמה.

הקונצרט יתקיים במוזיאון תל – אביב לאמנות , אולם רקנאטי

לפי הנחיות משרד הבריאות

יום ב' 22.3.21 בשעה 20:00