תגיות

הגורל דופק בדלת

צ'ארלס אייבס (1954-1874)"השאלה שאין לה מענה"

פליקס מנדלסון-ברתולדי (1846-1809)קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 בסול מינור, אופ' 25

לודוויג ואן בטהובן (1827-1770)סימפוניה מס' 5 בדו מינור ("הגורל"), אופ' 67

אריאל צוקרמן מנצח

אמיר כץ פסנתר

Ariel_Zuckermann_by Michael_Pavia_

אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקאלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים.

היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל. עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" (Tonkünstler) באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה, וכן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, תזמורת האופרה הממלכתית במינכן, תזמורות רשויות השידור של מינכן, הנובר, קלן, זַרְבְּרִיקֶן ו-KBS בסאול, תזמורת פסטיבל בודפשט, התזמורת הלאומית הדנית, תזמורת היידן של בּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, תזמורת מחוז דָלַרְנָה ותזמורת האופרה של מחוז נוּרלנד, שניהם בשבדיה. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגיאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בין-לאומיות. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן עם תזמורות ובהרכבים קאמריים. 221

אמיר כץ, פסנתרן בינלאומי, נולד ברמת גן ב-1973. בגיל 11 החל ללמוד נגינת פסנתר אצל המורה המיתולוגית חנה שלגי, ובגיל 15 כבר הופיע כסולן עם הסימפונית חיפה ועם הקאמרית הישראלית. זכיות בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות ומלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל ו-DAAD (שירות חילופים אקדמיים עם גרמניה) הובילוהו אל זירות המוזיקה של אנגליה, צרפת, איטליה, ספרד וארצות הברית, שם למד אצל גדולי המורים והפסנתרנים: סולמיתה ארונובסקי, אֶליסוֹ וִירְסָלַדְזֶה, מיכאל שפר, ליאון פליישר, קרל אולריך שנאבל ומארי פרחיה. במקביל המשיך לקצור פרסים ראשונים: בתחרות מריה קָנַלְס בברצלונה, תחרות רוֹבֶּר קָסָדֶסִי בקליבלנד, תחרות וִיוֹטִי-וַלְסֶסְיָה באיטליה ותחרות שוברט בדורטמונד.

amir-katz-foto-broede-

כיום אמיר מופיע כסולן עם הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורות הפילהרמוניות של מינכן, דורטמונד ופראג, הקאמרית של פראג, הפילהרמונית הקאמרית הגרמנית בברמן, הסימפוניות של ברצלונה ופרינסטון והתזמורת הלאומית של ליל שבצרפת. הוא מרבה להופיע בתֵיאָטְר שָׁטֶלֵה בפריס, ברוּדוֹלְפִינוּם בפראג, בטוֹנְהָלֶה בציריך, בוויגמור הול בלונדון, בפילהרמוני בברלין ובמרכז לינקולן במנהטן, וכן בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי בסוואנה, ג'ורג'יה, בפסטיבל הרדיו במונפליה שבצרפת ובפסטיבל המוזיקה אולג כָּגׂן בקְרוֹי שבגרמניה. אמיר מרבה לנגן את יצירותיהם של הרומנטיקנים הגדולים: מכלול הסונטות וקטעי האמפרומפטו של שוברט, 21 הנוקטורנים של שופן ו-48 השירים בלא מילים של מנדלסון. רבים מביצועיו מוקלטים. במארס 2020 הוציאה חברת "אורפאו" תקליטור כפול בנגינתו ובו יצירות לפסנתר של ליסט. כץ מעביר כיתות אומן באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל אביב, באוניברסיטת קורנל ובאקדמיית מיאמי. הוא מרבה לשפוט בתחרויות פסנתר בינלאומיות. 222

צ'ארלס אייבס "השאלה שאין לה מענה"…………………………………………………………………כ-5 דקות

צ'ארלס אייבס קנה לו את מעמדו לאט, אך משהוכר, הוקירוהו לא רק עמיתיו האמריקנים קופלנד, קייג' וברנשטיין, אלא גם חדשני "העולם הישן". שנברג הצהיר בעת שהותו ב-UCLA: "מלחין גדול חי בארץ הזאת…  שמו אייבס". אייבס נולד בדַנְבְּרִי שבקונטיקט, בן למנצח של תזמורת צבאית, שבנה בשעות הפנאי פסנתר של רבעי טונים ועודד את בנו "להאזין למה קורה כששתי תזמורות לכת צועדות זו לקראת זו תוך כדי נגינת יצירות שונות". אייבס למד נגינת פסנתר בילדותו ושימש כמה שנים כאורגניסט כנסייתי. לימים, קנה לו ידע בתיאוריית המוזיקה באוניברסיטת ייל. שילוב של האלמנטים העממיים-אמריקניים שספג בבית וההשכלה האקדמית הובילוהו אותו לכתיבת מוזיקה א-טונאלית שנים לפני שנברג וסטרווינסקי. אייבס בחר שלא להתפרנס ממוזיקה, אלא התעשר מעסקי ביטוח. ייתכן מאוד שאי-תלותו במוזיקה היא שבנתה את מקוריותו כמלחין.

"השאלה שאין לה מענה" היא מן היצירות האהובות ברפרטואר של אייבס. התמה המרכזית היא שהעולם חידתי ושאלות באשר למשמעות הקיום והיקום נידונה להישאר בלי תשובה. לשם הבעת הרעיון, מניח אייבס לנגד אוזנינו שלוש השתלשלויות צליליות: כלי הקשת משמיעים צלילים ארוכים במהלך טונאליי חזרתי. הם המייצגים את הקוסמוס האניגמטי, "הספינקס" בשיר של אמרסון שעמו היצירה מתכתבת*. לפתע חצוצרה בודדה פורעת את הטונאליות בזעקות נשנות, צרורות חמישה צלילים שאינם מתיישבים כלל עם הסול מז'ור של כלי הקשת. הזדעקות החצוצרה היא "השאלה" שבשם היצירה. ואשר לתשובה? ובכן, רביעיית כלי נשיפה של עץ משיבה מיני אמרות דיסוננטיות, תחילה בסבלנות ואז בהתרסה. ואתה מקשב ואומר: "לא! מענה אין פה!"

פליקס מנדלסון-ברתולדי קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בסול מינור אופ' 25………כ-20 דקות  

מולטו אלגרו קון פואוקו / אנדנטה / פרסטו – מולטו אלגרו אֶ ויואצ'ה

הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ולתזמורת יצא תחת ידי מנדלסון בהיותו בן 22. ההלחנה החלה בסתיו 1830 ברומא והושלמה בגרמניה. באוקטובר 1831 ניצח עליה מנדלסון במינכן מעם מושבו ליד הפסנתר, כשמולו, בשורה הראשונה, יושב מלך בוואריה. בקונצרט נוגנה גם הסימפוניה הראשונה שלו והפתיחה ל"חלום ליל קיץ".

היצירה עשויה שלושה פרקים. בפרק א', "שמח מאוד ובאש", הסולן מצטרף לנגינת טוטי בלא שהות ארוכה. אחרי ההתלהבות התחילית הסולן מציג נושא שני, לירי, הנמסר אחר כך לכלי הנשיפה – צמדי חלילים, אבובים, קלרינטים, בסונים, קרנות וחצוצרות. בטרם מתקרב הפרק לסיומו, החצוצרות משמיעות תרועות עזות, ואז קדנצה קצרה ממזגת את פרק א' בפרק ב', אנדנטה יפהפה, שבו הפסנתר שר. המלחין מציין בפירוש מעל לחמשות:) cantando בשירה) כתוב מעל. תרועת חצוצרה בלה מינור מזניקה את פרק ג' לדרכו. הפסנתר משוחח עם התזמורת, ואז מגיח רונדו מהיר, שמח וחי, כשמו. בסיום ניתן לזהות לפחות שתי מובאות מפרק א'.

לודוויג ואן בטהובן סימפוניה מס' 5 בדו מינור ("הגורל"), אופ' 67…………………………………כ-35 דקות

אלגרו קון בריו / אנדנטה קון מוטו / סקרצו: אלגרו / אלגרו 

אין ספק: לפנינו אחת מאושיות המוזיקה הקלאסית, אם לא ה-. ארבע שנים ארכה הכתיבה, והבכורה, ב-22 בדצמבר 1808 בתיאטרון וינאי, לא עשתה עמה חסד. הקונצרט היה גדוש יצירות רבות מדי, האולם לא היה מוסק והתזמורת לא מוכנה. הקהל סבל והמבקרים מלאו פיהם מים. רק כעבור שנה וחצי, אחרי ביצוע נוסף, הרעיף עליה הסופר-מלחין-מבקר את"א הופמן מילות שבח ראשונות, היפרבוליות, ותוך זמן קצר כבשה "החמישית" מקום בכורה ברפרטוארי הקונצרטים בתבל. לצד הסימפוניה השלישית והתשיעית של בטהובן, היא המסמנת את מהפכנותו בהיקף, במורכבות, בסנטימנט. כל הערך המוסף של הרומנטיקה צרור בה.

פרק א' פותח במתקפת שמונת הצלילים לה-לה-לה-פהה; סול-סול-סול-מייי המפורסם. זהו החותם של בטהובן, כמו חיוך המונה ליזה של דָה וינצ'י וליל הכוכבים של ואן גוך. הפרק בנוי בצורת הסונטה, מבנה שירש המלחין מקודמיו, היידן ומוצרט, אך ייחודיו עמו. פרק ב' הלירי בנוי שני נושאים עם וריאציות, המוגשים לסירוגין על ידי כלי קשת וכלי נשיפה. פרק ג' בנוי בתבנית המסורתית של פרקי סקרצו בסימפוניות קלאסיות: סקרצו משולש-משקל, טריו ניגודי, חזרה לסקרצו וקודה מבריקה. פרק ד' מתנפל על אוזן המאזין מיד ובלי הפסקה לאחר הסקרצו. פיקולו מתנוצץ נוסף כאן, קונטרה-בסון מעמיק ושלושה טרומבונים. קודה ארוכה ובה ציטוטי כל נושאי הפרק מסיימת את הסימפוניה עם עשרות תיבות של אקורדי דו מז'ור בנגינת פורטיסימו.

אשר לגורל המקיש בדלת, כינויו של מוטיב הפתיחה המפורסם, אנטון שינדלר, מזכירו האישי של בטהובן התעקש שבטהובן טבע את הכינוי הזה. יש המפקפקים בעדותו של שינדלר. "הוא היה בדאי", הם אומרים. אחרים מעלים את ההשערה שציוצו של נחליאלי בפארק הפראטר שתל את המוטיב במוחו של בטהובן. איך נדע? עוד טענה יש: שבטהובן שתל את המוטיב הזה בכוונת מכוון במופעים שונים לאורך הסימפוניה, כמעין ציר מאחד. גם להשקפה הזאת יש תומכים וחולקים. נראה ששתי השאלות האלה יישארו ללא מענה, ובכך ויצטרפו  לשאלה הבלתי פתורה של אמרסון @ אייבס.

*"הספינקס" מאת ראלף ולדו אמרסון, טרנסצנדנטליסט אמריקני (1882-1803).

6/7.10.21  בשעה 20:00  , אולם רקנאטי

 מוזיאון תל אביב לאמנות